החלטה בתיק בש"פ 6002/11

א.             שני תיקים שנדונו כאחד: הראשון, בקשה (בש"פ 6002/11) להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 30.8.11 או עד מתן פסק דין בת"פ 56926-11-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם. עניינו של התיק עבירות מין במשפחה ועבירות נלוות. התיק השני (בש"פ 6178/11) הוא ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט יפרח) מיום 25.8.11, בה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר לעניין יציאתו לחלופה, קרי, לזו נתקבלה בקשתו לתסקיר משלים לבחינת חלופה חדשה מוצעת בישיבה בטבריה. נוכח הדיון המשותף ייקרא בעל הדין בשם המשיב.

רקע והליכים

הבקשה בבש"פ 6002/11

ב.            בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיוחסת למשיב יליד 1963, שורה של עבירות מין שאותן ביצע, לפי הנטען, בבנותיו הקטינות, ובהן אינוס ומעשים מגונים; וכן מיוחסות לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, קשירת קשר לפשע ושיבוש הליכי חקירה.

ג.            על פי הנטען בכתב האישום, באישום הראשון, במהלך 2008 או בסמוך לכך, הציע המשיב לבתו ה.פ. (ילידת 1994, המתלוננת 1) בזמן שהיו לבדם יחד בדירה בבני ברק, לצפות עמו בסרט פורנוגרפי, כן ניסה לנשק את המתלוננת בפיה, נגע בכתפה ובחזה מעל הבגדים, ובהמשך נכנס למקלחת כשהוא לבוש בתחתונים והפנה אליה שאלה בקשר לאיבר מינה. במהלך שנת 2009, שב והציע המשיב לצפות עמו בסרט פורנוגרפי וביצע בה מעשים מגונים. על פי הנטען באישום השני, במהלך שנת 2009, או בסמוך לכך, שכב המשיב לצד בתו א.פ. (ילידת 1993, המתלוננת 2), ליטף אותה, נגע באיבר מינה וגרם לה לגעת באיבר מינו. במהלך האירוע בעל המשיב את המתלוננת 2 בכך שהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. באישום השלישי, המתייחס לבת מ.פ. (ילידת 1996) נטען, בין היתר, כי המשיב כלא את מ' בחדר בבית מלון, צפה בנוכחותה בסרט פורנוגרפי וליטף אותה על רגלה ליד איבר מינה; וניסה להפשיט אותה ולנשקה בפיה, אולם היא הסיטה את ראשה. בהזדמנות אחרת, שב המשיב ונעל את מ.פ. וצפה בנוכחותה בסרט פורנוגרפי. בהמשך, ביקש ממנה לבוא עמו לחדר השינה "על מנת לעשות משהו קטן בלי שאף אחד יידע"; והיא בתגובה השליכה עליו כיסא וצעקה עליו כי אם לא יתן לה את המפתח לדירה שבה כלא אותה, היא תספר על מה שעשה לאמה. בנוסף נטען באישום השלישי, כי בשנת 2007 תקף המשיב את מ.פ., הכה אותה וקילל אותה משום שהחלה להתראות עם בחור בן גילה. המשיב גם התקשר לאמו של אותו בחור, ואיים עליה כי יפגע בו. במועד אחר, איים על הבחור לבל ימשיך להתראות עם בתו. האישום הרביעי מתייחס להתנהלותו של המשיב במסגרת הליכי החקירה נגדו. באישום זה נטען, כי בעקבות חקירתה של מ.פ. על-ידי חוקרת ילדים ובעקבות תלונה שהגישה ה.פ. הוצא נגד המשיב צו מעצר. לפי הנטען, אף שהמשיב היה מודע לכך שהוא דרוש לחקירה, התחמק מן המשטרה עד שנעצר לבסוף, ביום 24.10.2010. במקביל, קשר עם בנו, יליד 1995, לפגוע במ.פ. ולהדיח אותה לחזור מעדותה נגדו.

ד.            בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 19.12.10 התקיים דיון בבקשת המעצר בו הסכים בא כוח המשיב - לצורך הדיון בשאלת האפשרות לשחרור לחלופה בלבד - לקיומן של ראיות לכאורה, ובהסכמת המדינה הורה בית המשפט המחוזי (השופט קאפח) על עריכת תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן העריך בתסקירו, כי קיים סיכון להישנות התנהלות בעייתית ופוגענית מצידו של העורר, והמפקחים שהוצעו נמצאו בלתי מתאימים, ועל כן לא המליץ שירות המבחן על שחרורו ממעצר. ביום 4.1.11 דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיו של המשיב להורות על הכנת תסקיר נוסף. בדיון בתאריך 29.3.11 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי כל האישומים, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ה.           בערר שהוגש על כך קבעה השופטת נאור ביום 14.4.11, כי ישנן ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, ואין הצדקה לחלופה.

ו.             ביום 8.5.11 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר מטעם כרסום ראייתי בלי לזמן את הצדדים לדיון. ביום 17.5.11 הגיש המשיב ערר לבית משפט זה על ההחלטה. בהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי. לאחר דיון בבקשה בנוכחות הצדדים נדחתה הבקשה לגופה. על החלטה זו הוגש ערר נוסף לבית משפט זה, והוא נדחה מפי השופט הנדל ביום 15.6.11 ונקבע כלהלן:

"מהקביעה בדבר היעדר כרסום, שבכוחה לשנות את המסקנה בדבר הראיות לכאורה, נגזרת מסקנה נוספת לפיה עילת המעצר עומדת בעינה. כך גם הקושי בחלופה נעוץ באמון שניתן להעניק לכאורה לעורר, ולא באיכות המפקחים. מכאן דעתי שאין מקום בנסיבות מקרה זה להחזיר את התיק לקבלת תסקיר במסגרת ערר זה. כמובן, וכפי שצוין בעבר על ידי השופטים ע' פוגלמן וס' ג'ובראן בהחלטותיהם בנדון, אין בכך למנוע מהסניגור להציע חלופה חדשה. היה ותוגש בקשה כאמור, חזקה על בית המשפט כי ישקול את העניין - לרבות בקשה לקבלת תסקיר מעצר".

ז.             בתאריך 26.6.11 שב בא כוח המשיב והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר בטענה של כרסום ראייתי נוסף. את טענתו ביסס על עדותו של המדובב בתיק. שוב דחה בית המשפט קמא את הבקשה ללא זימון הצדדים, ושוב הוגש ערר. שנית הוחזר התיק בהסכמה לבית המשפט קמא, ונדחתה בקשה לשינוי מותב ולעריכת תסקיר משלים. בית המשפט קמא (השופטת קרת-מאיר) הורה על קבלת תסקיר משלים. שירות המבחן דחה בתסקיר המשלים את החלופות המוצעות - שהמשיב יתגורר בישיבת "באר ישראל" בבני ברק, ילמד ויעבוד במקום במהלך שעות היום והפיקוח עליו יהיה בידי שני רבנים מן הישיבה ואחיו של המשיב. בית המשפט, ביום 15.8.11 (סגן הנשיא ד"ר מודריק) אימץ את המלצת שירות המבחן וקבע כי אין לקבל את חלופת המעצר המוצעת. מיד לאחר מכן הוגשה בקשה לעיון חוזר, ובה החלופה החדשה בטבריה. ביום 25.8.11 דחה בית המשפט קמא (השופט יפרח) את הבקשה באמרו: "אני סבור כי המבקש אינו רשאי חדשות לבקרים וכל עוד לא יבשה הדיו על החלטת כב' השופט ד"ר מודריק, לשוב ולהעלות חלופות מעצר הדומות באופיין לחלופה שנמצאה בלתי הולמת, מה גם שלא הונחה תשתית כלשהי שבכוחה להצביע על כך שהחשש למסוכנות המבקש ולהיעלמותו, נתפוגגו או הופחתו במידה כלשהי (ולטעמי - בכך העיקר)".

ח.           אשר להליכים בתיק העיקרי - במארס 2011 התקיימה ההקראה. באפריל וביוני נערכו דיונים לגילוי ראיה, ודיון בעניינן של טענות מקדמיות. ביוני וביולי נשמעו ראיות במסגרת משפט זוטא. בא כוח המשיב החליט לוותר על טענות הזוטא, וביולי נשמעו שני שוטרים. עוד נקבעו 8 מועדי הוכחות נוספים לחודשים ספטמבר-נובמבר.

ט.           משלא נסתיים משפטו של המשיב, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו.

י.             בבקשה (6002/11) נטען, כי מעשיו של המשיב וכן ההחלטות השיפוטיות ששבו ודחו את פניותיו החוזרות של המשיב לשחרור ממעצר, מעידים על מסוכנות רבה. נוסף על כך, כנטען, עולה בעניינו של המשיב חשש של ממש לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מן הדין: בידעו כי דרוש לחקירה ברח המשיב מהמשטרה במשך כחודש ימים; הוא הודה בפני המדובב כי דרוש הוא לחקירה וחושש להסגיר עצמו; נועץ במדובב בשאלה כיצד לגרום לבנותיו לשנות את גרסתן, ואף אמר לו אם ישוחרר למעצר בית, בכוונתו לברוח "שנים על גבי שנים". בנותיו של המשיב טרם העידו והן צפויות להעיד במועדי ההוכחות הקרובים. לאחר הגשת כתב האישום התקבל מכתב מאת מתלוננת 1 שבו היא חוזרת בה מתלונתה, ובעבר נעשו נסיונות מצד המשפחה להשפיע על המתלוננת 3 לחזור בה מן התלונה. לטענת המדינה מגביר דבר זה את החשש, כי שחרורו של המשיב עלול להשפיע על בני המשפחה ועל המתלוננות עצמן שלא להגיע ולהעיד בבית המשפט.

יא.         ביום 28.8.11, עתר המשיב להגשת תגובה, ואליה צירף - ללא רשות - את התגובה. בין היתר מלין המשיב על התמשכות ההליכים ועל אי העברת חומר חקירה מהותי להגנה. הוזכר כי בית המשפט המחוזי ציין ב-24.2.11 את אי הנחת של אי העברת מלוא חומר החקירה. כן טוען המשיב כי אין לו כל קשר למכתבה של המתלוננת 1 שבו היא חוזרת בה מתלונתה, וכל קשר לנסיונות המשפחה להשפיע על המתלוננת 3. המשיב מבקש מבית המשפט לדחות בקשת המדינה להארכת מעצרו ולהורות על שחרורו.

הערר בבש"פ 6178/11

יב.       המשיב (העורר כאן) טוען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו מ-25.8.11 שעה שלא הורה על תסקיר מבחן משלים לבחינת החלופה החדשה המוצעת - ישיבת "אורות רפאל" בטבריה.

הדיון

יג.       לאחר סקירת תולדותיו של התיק, טען עו"ד חוגי למשיב כי אין לנעול את הדלת בפני שולחו להגשת בקשות חלופה, וכי כבר הוחלט כי יש מקום לבדוק חלופה, בהחלטת השופט הנדל מיום 6.7.11. נטען כי בניגוד לאמור בתסקיר, אין מתלוננת הדרה בטבריה, המקום המוצע כיום לחלופה, אלא דרה שם בת שאינה מתלוננת או עדת תביעה.

יד.       עוד טוען עו"ד חוגי, באשר לבקשת המדינה להארכת המעצר, כי חומר הראיות מדדה, דבר שמצא ביטויו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובקשות דחייה הוגשו מטעם המדינה.